קיר הקרח

ב תקופת השיא של ההתמכרות האמנתי שכולם מכורים. לא הכרתי משהו אחר, לא ידעתי מציאות אחרת ורבים מהסובבים אותי באמת היו מכורים. בצעדים הראשונים בהחלמה למדתי להאמין שיש מכורים ויש מה שאנו מכנים בחדרים: "נורמטיביים". הנורמטיבי הוא אחד כזה שיכול להניח את שקית הפיצוחים לפני שהתרוקנה. הנורמטיבי קם יום אחד, מבין שהסיגריה או האלכוהול או השד יודע מה היה יותר מדי ופשוט מפסיק. הוא מפסיק בלי שאלות, בלי חרטות, בלי התעסקות מיותרת בנפש או בתודעה, הוא פשוט חותך ודי. לימים למדתי ביחידה להתמכרויות שאין מכורים ונורמטיביים. יש רצף של התמכרות. כל אחד מאיתנו, ללא יוצא מן הכלל, נמצא על הרצף הזה. היום, אחרי שנים בניקיון אני מבין שכולנו מכורים נקודה. ההבדל איננו בהתמכרות עצמה אלא ביכולת שלנו לתפוס את העובדה שאנו מכורים. השאלה איננה אם אני מכור או היכן אני על הרצף, השאלה היא עד כמה אני מודע לכך שאני מכור? א ני מדבר עם חבר שמנסה לעלות חזרה על דרך בניקיון. אני אומר לו: "אולי במקום להיות מומחה גדול במחלה ובסמים, תנסה להיות מומחה בהחלמה?". מהתשובה שלו אני מבין שהוא בכלל לא חשב על כך. אם הרצון לא הגי...

מגולל את קורות ליל אמש בראשי. מעדיף לא לזכור מה הלך, מה קורה מסביבי. רק התחושה מעניינת אותי, אותו הרגע שאני שואף ונרגע. פחד, כאב עצבות הרגע המופלא לא ישוב בקרוב. הבטן מתהפכת ומתכווצת, לא מרעב, מעצם המחשבה שיעבור זמן עד שאזכה לעוד מנה. חוסר אונים מוחלט. אין אי אפשר, כמה פעמים חשתי כך בעבר? הרצון העז יתפוגג אך לא עכשיו. מתישהו אסחוב את עצמי למטבח. כוס קפה או כוס מים ימלאו את חלל גרוני היבש. עוד פעולה חסרת מטרה. אומנם ארגיש מעט הקלה אך כל מה שלא קשור למנה הבאה אין בו ממש. כל פעולה אחרת הינה חסרת טעם, חסרת מרגש. תחושת האבדון, הכמיהה. האם היה שווה להרגיש כך כמה ימים בשביל עוד נפילה רגעית? ודאי שלא, שוב הלקאה עצמית וייסורי מצפון איך איך עשית את זה? איך שוב נתתי לעצמי ליפול? הריקוד נמשך, מבלי שאדע המחלה מכינה את הבמה לנפילה הבאה. בהמשך אתקשה לאכול. עם הזמן גופי ישחיר ויצטמק, אך המחלה תמשיך לעוור את תודעתי ולשלוט בהווייתי. היא תדרוש, ואני כעבד נרצע אמלא כל פקודה.  מתוך קיר הקרח - סיפור התמודדות עם מחלת ההתמכרות מאת אריק רוזמן

אין לי מה לעשות, אני מוכרח להמשיך לנסות. לקום ולנגב את הדמעות. להתקדם. לצעוד עוד צעד בתקווה. מה שהיה היה. אני לא יכול לחזור אל העבר ולשנות. אני יכול להתקדם בזהירות ולקוות ש לא אפול שוב. שהמחלה לא תתפוס אותי. יהיה אשר יהיה אני לא איכנע לשיגיונות שלה. היא תספר לי סיפורים. שתספר. אני כבר לא קונה אותם יותר. עליי לדבוק במטרה: עוד יום נקי, עוד יום של החלמה. גם אם בחוץ תהיה מלחמה, אני חייב לשמור על עצמי. שום דבר לא הפריע למחלה שלי. אף טיל לא הצליח ליירט אותה. ואף חג לא הצליח להשבית את הצורך שלי להשתמש בסם. הייתי שבוי מלחמה. מלחמה שהתרחשה במוחי היגע. נאלצתי לעשות ככל העולה על רוחה של המחלה. את אותה רוח קרב אני שומר בהחלמה. אני לא שובר את הכלים. השלווה נמצאת בפנים. גם אם בחוץ יעלו הלהבות. גם אם אסבול מכאבים. אשתדל לזכור להודות לך אלוהים. תודה ששמרת עליי והבאת אותי לכאן. תודה שזכיתי להתמודד עם הקשיים הללו. להתמודד ולהצליח. תודה על כל החוויות הקשות שעברתי. כל עוד זה תלוי בי, לעולם לא אפסיק את ההחלמה שלי משום סיבה. זו זכות גדולה להיות במקום שבו אני נמצא. אני מאחל ומתפלל שיותר חברים ייכנסו וימצאו ...

 בשעה טובה הספר יצא לאור וכל מי שמעוניין מוזמן להגיע להשקה שלו. הספר מתאר את מסע ההחלמה שלי. הוא מציע כלים להתמודדות עם המחלה, זיהוי המחלה ומאפשר הצצה נדירה לעולמו הפנימי של המכור. אשמח להעניק מכוחי ונסיוני כל מי שמעוניין יכול לפנות אלי בפייס - אריק רוזמן בעברית. אוהבים.