קיר הקרח

עברו כך וכך שבועות, נכסנתי למצב קיפאון. לא אני לא מסטול ולא מסומם אני פשוט קפוא במקום. כלוא בלימבו שהמחלה הכניסה אותי. כן כבר היה מגע עם מד"א - מקומות, דברים ואנשים - והאמת שרק בניסי ניסים אני עדיין נקי ברוך השם. אני חייב שינוי בחיים אני מודע לכך. אני לא באמת יודע מה לעשות אבל כל פעם זה משהו אחר, עכשיו זה המסעדה שמעלי. זה יימשך כל פעם יבוא סיפור אחר שיביא אותי לקצה לעצבים.  אני מודה אני מפחד לעשות את הצעד הזה, אני מפחד לעזוב את הבית את העבודה, זה מרגיש גדול עלי אני מתקשה לעשות זאת אבל בסוף לא תהיה ברירה למען הבריאות הנפשית והפיזית שלי אני חייב לעשות זאת או להמשיך לקמול ולהתעצבן ולראות לאן זה יוביל אותי. אין לי באמת ברירה. אני אומר לעצמי את זה כבר עשר שנים אולי יותר אלב תמיד הנוחות מנצחת. אלא שהנוחות הזו נעשית פחות נוחה עם הזמן ותמיד יש משהו חדש שפשוט מביא לי את הסעיף.  כך או כך המצב הזה חייב להשתנות אני לא יכול להמשיך לשחק את המשחק הזה, אני מתקשה לחיות אני מתקשה לנשום, חזור עייף כל יום, חוזר מותש. עצבני במהלך היום. כל פעם משהו חדש המקום לא הבעיה אני בו זה החלטה שלא בחרתי היא ס...

דירת חלום בלהות אין מצב, זה לא הגיוני, זה לא ייתכן. אני לא מאמין שהצלת אותי רק כדי להכניס אותי לטלטלה נוספת. אבל הנה אני נמצא שוב בין לבין, לא פה ולא שם. אני מוצא את עצמי פתאום בחשיפה מסתורית שמסיטה את העלילה לכיוון לא נודע... במשך שנתיים כתבתי את הספר קיר הקרח  בדירה החדשה שלי. הדירה נראתה כחדשה במבנה ישן ענתיקה. ובזמן שאני כותב על החלמה רוחנית ונפשית מצבי הגופני מתחיל להידרדר. היו סימנים מקדימים, היו דגלים אדומים אך בחרתי להתעלם.  יותר נכון, המחלה בחרה להעלים את הסימנים. כך קרה שמצאתי את עצמי במצב בריאותי ירוד. מתקשה לטפס במדרגות. לרוץ? אין מה לדבר. היה זה כאילו חזרתי לעשן בגדול. אך מה קרה? האם באמת ניצלתי רק כדי להיכנס למקום כזה הנורא? אני מביט בהריסות של הדירה בה חייתי. הזיכרונות שנותרו לי אינם נעימים כלל. הסירחון בדירה מכסה על ההליך הרוחני שעברתי כאן. כל שנותר הוא פחד, לא החלמה, המון פחד. אין לי ברירה או למכור בהפסד או להגדיל את ההלוואה לשפץ ולהתמודד. זה התחיל בדברים קטנים נזילה, ריח לא נעים. לאחר מספר חודשים התגלתה בעיניי התמונה המחרידה: המקום זקוק לשיפוץ יסודי. המקום זק...