כתב אישום
לא, ממש לא רציתי את זה עכשיו. היו לי דברים אחרים שרציתי לעשות. א-ב-ל זה התחיל עם הדירה וכל מה שהולך בעבודה. פתאום אני מוצא את עצמי במקום מוכר, חשוך, קר ומנוכר. נקודה כזו שחשבתי שהצלחתי לצאת ממנה כבר בימים שכתבתי את הספר הראשון. איך הגעתי לכאן? איך זה יתכן? בזמנים אחרים הייתי הולך להשתמש. זה כבר לא קורה תודה לאל, אבל אם אני לא בהחלמה, אני מוצא את עצמי בבעיה. והחיים הם החיים. פתאום אני נמצא בנקודת שפל כזו שכל מה שהיה עד עכשיו מתגמד. איך זה ייתכן? זה מה יש. מנקודת הצער הזו אני מבין שזה לא נגמר. שיש פרק שלם עליו לא דיברתי כלל.
קיר הקרח מספר על החלמה, על התעוררות רוחנית. על מסע ומפתחות אל החופש מהתלות. נכון אני נוגע שם בנקודות קיצון, אך מתרחק מהנקודות הללו באותה מהירות שאני מגיע אליהן. התובנה קפצה עליי ליד השולחן במטבח בבית ההרוס שלי. אני צריך להיכנס עמוק יותר למעמקי החשיכה ולהוציא גם את הצד השני של המחלה. תודה לאל אני שרדתי, אבל מה עם אלו שלא? חסר כאלה? לצערינו לא חסר. כמה פעמים במהלך החיים שלי הייתי ככה קרוב להיות שם בצד השני של הסיפורים הללו? הסיפורים שעליי לספר מתוך אותה נקודה שפלה ונמוכה שבה אני נמצא? אם קיר הקרח הוא "הלבן" כתב אישום יהיה "השחור".
ניגשתי למלאכה, יצאתי למסע להתחכות אחרי אלו שלא חזרו. וכן גם אני נמצא בין הסיפורים הללו, הרבה יותר קל לי לספר על עצמי בנקודות המשבר תוך כדי זהויות בדויות. לא אכנס לפרטים לבטח יופיעו בטיזרים בשבועות ובחודשים הקרובים. אסכם בכך שהמסע שלי לא התסיים ולמרות שמאוד רציתי, לקרוא ולכתוב על דברים אחרים, אינני יכול להתקדם עד שאוציא את כל הרוע הזה ששוכן בתוכי.
תגובות
הוסף רשומת תגובה