מלחמה בלב

 מלחמה. איזה תירוץ נפלא. המחלה ממש מרוצה. טבח נורא. הלב נקרע כמו חתיכת נייר. המחלה צוחקת בגרון ניחר. איזה רגע מאושר. 'צא, עזוב את כל מה שאתה עושה. אתה רואה? זה מה שקורה', היא חופרת וחופרת מנסה ללא הפסקה. אני נשאב לתוך אותה אפלה מוכרת. אבל כבד מכסה את הרחוב. דממה מסביב. הולך לתומי, לא עוד יום רגיל בליבי. המחלה מוצאת במה להיאחז. היא מנסה לשאוב אותי, להחזיר אותי לפינה אפלה שגדלה ברגע מקולל אחד. 

שום דבר לא הכין אותי לכאב הזה. הלב מתפוצץ. המחלה לוחשת לי סודות. אני לא מקשיב. היא בשלה מנסה, ממשיכה. אני תמיד במלחמה. המחלה רק מחכה שאוריד את המגננה. מה זה משנה מתי? גם לא משנות הנסיבות. יש לה מטרה ברורה. היא לא תוותר. אני מכיר אותה. היא לא תוותר. היא תעשה הכל כדי לזרוק אותי חזרה לבור האפל שהשתרע בליבי. חור שחור שואב את הכל. חור ששואב אותי לתחושות האפלות שיש לחיים להציע.    

אני מרים ידיים בכניעה. אין לי ברירה. אני לא יכול להילחם. מובס ממשיך להתקיים. מרגיש כאילו טיל פגע בכל גופי. ריסק את עצמותיי, ריסק את כל הווייתי. עם כל נשימה הכאב מתעצם. לאפלה אין שום נחמה להציע. החשיכה סוגרת עליי מבפנים. המחלה מחכה. היא אורבת בין הצללים. עוד עדויות, עוד שמועות. הנפש לא יכולה לעכל. אני יושב ובוכה עם הצל. המחלה מביטה מלמעלה. כמו נשר מעליי חגה. מביטה בליבי המדמם. מחכה בסבלנות. מחכה לצלול ולהוציא ממני את החתיכה שנשארה פועמת בליבי. מתוך הספר קיר הקרח - סיפור התמודדות עם מחלת ההתמכרות מאת אריק רוזמן.