התבהרות

את הדירה רכשתי ממש בדקה התשעים, במרץ 21. המחירים כל הזמן עלו. אם הייתי ממתין מספר חודשים נוספים, גם את הדירה הזו לא הייתי יכול לרכוש.אילולא גרתי קודם לכן בדירת סיוטים ולא הייתי עובר חמש דירות בתקופה קצרה, ככל הנראה כלל לא הייתי טורח לחפש דירה.כל אסון או חוסר מזל הוביל אותי למצב ממנו יכולתי לצמוח ולגדול.בשימוש לא הייתי מסוגל לראות את זה. למחלה יש נטייה להציף את התודעה במרה שחורה — הכל אבוד, הכל חסר תקווה. כל קושי הופך לעוד הוכחה לכך שאין דרך החוצה.

מתוך מתנות בתחפושת - קיר הקרח

מה אם כן קורה עכשיו? מדוע גם הדירה שרכשתי  מסתבר, היא עוד מאותו דבר ואף חמור יותר. שוב אני מוצא את עצמי באותו סיוט. מחניק איך נפלתי. יצאתי לשיפוץ חזרתי לנשום. חזרתי משיפוץ ושום דבר לא השתנה. 

יצאתי ליער להירגע, נסעתי שעה, בדרך היו פיצוצים אבל הם היו חלשים לעומת הפיצוץ שאצלי בנשמה. נכנסתי עם הרכב, לאיזה חורשה ויצאתי. אין אוויר חזרתי בדרך על הכביש, פתאום הוויז זורק לי: אם תצא מכאן זה יאריך לך את הדרך ב-14 דקות. לאן אני ממהר, חשבתי לעצמי, למה לא? אני יורד ורואה אותה בתחנה עומדת, רוצה טרמפ ? לא רוצה? רוצה.  שלוםת לאן ? קאסם, סבבה בואי. 

אמרה שהיא בשירות לאומי, אמרה תפילת הדרך, ומשם לא הפסקתי לדבר. סיפרתי לה כל מה שעלי עובר, היא נתנה לי להבין  שכבר החלטתי לצאת. אין ברירה, עם כל המגננה במקום בו אני נמצא, הוא כבר לא בשבילי, מחניק. הודתי לה על הנסיעה, לא ברור מי עשה למי טובה. הגיעה בדיוק בזמן כדי שאבין דברים שהתקשתי לדבר עם עצמי. תודה לך. האמת אני לא אשכח אותך כל כך מהר, הראש תמיד מחפש סיבות למה לא. במקרה שלך, צעירה מדי, הוא צעק לי זה בטח לא ילך אז סגרתי. 

עכשיו נותרתי עם עצמי ואם הצעד הזה שעלי לעשות, המציאות צועקת לי, צא או תיחנק. זהו, מספיק עם המשחקים. והאמת אשאני בחוסר אונים, אני נשבע אין לי מושג, אני משותק. אז ארים תפילה שהדברים יסתדרו ושאולי אמצא מישהו כמותה, שמעבירה לי שעה נסיעה כמו דקה. תודה אבא היקר, תודה בורא עולם.